מדריך מוביל לשפות גוף בתרבויות שונות מרחבי העולם

במאמר האחרון בדקנו האם שפת גוף היא באמת שפה. ואם כרגע הנהנתם בהסכמה או הרמתם גבה, הרגע הוכחתם שתקשורת לא־מילולית היא אוניברסלית.

היא גם חיונית להעברת רגשות, חיזוק המסר המילולי וגישור על פערים תרבותיים ולשוניים.

אבל העובדה שתקשורת לא־מילולית משמשת בכל העולם לא אומרת שהיא נראית אותו דבר בכל מקום. ממש כמו שפות מסורתיות, גם שפת הגוף משתנה מאוד ממדינה למדינה.

באיטליה, אלופת הבעות הידיים, ועד 34 סוגי הקידה של ארץ השמש העולה, הגיע הזמן לצאת למסע בשפת הגוף ברחבי העולם!

מהי שפת גוף?

שפת גוף היא השפה הבלתי־מדוברת שאנו משתמשים בה דרך מחוות, הבעות ותנועות. היא מעמיקה את המילים שלנו, מציגה רגשות וכוונות, מגשרת על פערים בתקשורת בין־תרבותית ומחזקת חיבור בין אנשים. תקשורת לא־מילולית כוללת הבעות פנים, מחוות, יציבה, קשר עין ומגע.

התחום נחקר דרך קינזיקה, פרוקסמיקה, האפטיקה, כרונמיקה ואוקולסיקה. שפת גוף יכולה לתמוך במילים או לסתור אותן, ולפעמים רגשות אמיתיים בורחים החוצה בלי שהתכוונו. וכמובן, ההקשר הוא המפתח לפירוש נכון.

האם תרבות משפיעה על שפת הגוף?

חלק מהתקשורת הלא־מילולית היא אוניברסלית, כמו הבעות פנים בסיסיות. חיוך, למשל, עובד כמעט בכל מקום.

אחרים משתנים מתרבות לתרבות. לכל תרבות יש נורמות, ערכים וציפיות משלה, שמשפיעים על איך אנשים מביעים את עצמם בלי מילים.

נעמיק בזה ממש עוד מעט.

שפת גוף בתרבויות שונות בעולם

כפי שציינו, לתרבות יש השפעה עצומה על תקשורת לא־מילולית. לפעמים היא אפילו הפוכה ממדינה למדינה. חלק מהמחוות יכולות להיות פוגעניות ולהוביל למבוכה.

לכן הדרכת תרבות היא חיונית כשעובדים עם אנשים מלאומים שונים.

לעולם אל תעשו עיגול עם האגודל והאצבע במסעדה צרפתית, וגרוע מזה, מוזיקה דרמטית, אל תתקעו מקלות אכילה זקופים באוכל בסין, קוריאה או יפן!

אין לכם מושג על מה מדובר? תבדקו את המחוות שיכולות להכניס אתכם לצרות בחו״ל. תודו לנו אחר כך.

להלן סקירה של הבדלים בין־תרבותיים בשפת גוף. לא נזכיר צחוק, כי הוא כמעט תמיד מסמל שמחה, חיבור והנאה, אלא אם מדובר בצחוק מרושע.

זכרו שזהו תיאור כללי, ותמיד יש שונות בין אנשים, אזורים ומגדרים. ההקשר גם הוא משמעותי. לבסוף, הגלובליזציה מגבירה את ההבנה ההדדית ואת אחידות פירוש הבעות הפנים.

הבעות פנים ותנועות ראש

צפון אמריקה

• חיוך: שמחה, ידידות, הסכמה.
• קשר עין: קשב, ביטחון, יושר.
• הנהון: הסכמה או הבנה.
• הרמת גבות: הפתעה או סקרנות.
• קימוט מצח: אי־שביעות רצון.

אירופה

• חיוך: דומה לצפון אמריקה, אך חלק מהמדינות מחייכות פחות.
• קשר עין: סימן לקשב וכנות.
• הנהון: הסכמה.

אסיה

• יפן: חיוך מרוסן; סומק מסמל מבוכה.
• סין: חיוך יכול להביע נימוס או חוסר נוחות.
• קוריאה: מינימום חיוכים.
• הודו: הנהון הבנה, לא בהכרח הסכמה; ונענוע הראש המפורסם יכול להיות רב־משמעי.
• תאילנד: הרבה חיוכים, גם במצבים מביכים.

המזרח התיכון

• חיוך: שמור לקרובים.
• קשר עין: משתנה מתרבות לתרבות.
• הנהון: איטי ומכוון, מסמל הסכמה.
• קימוט מצח: לעיתים פירושו קשב, לא כעס.

אמריקה הלטינית / אפריקה / אוסטרליה ואוקיאניה

כולן מציגות שילוב דומה של חיוך ידידותי, קשר עין נוח והנהון כהסכמה.

מחוות ידיים

צפון אמריקה

• אגודל למעלה: חיובי.
• V של ניצחון: שלום/ניצחון.

אירופה

• עיגול OK: יכול להיות "סבבה" או עלבון, תלוי איפה.
• אצבעות משולבות: מזל טוב.

אסיה

• סין: תנועת "בוא" עם כף הפנים מטה.
• קוריאה: אותה תנועה נחשבת לא מנומסת.

המזרח התיכון

• יד על הלב: כנות.
• יד לפה: הפתעה.

אמריקה הלטינית

• ״קרניים״: הרחקת עין רעה.

אפריקה / אוקיאניה

• מחוות של קריאה או שיתוף משתנות מאזור לאזור.

שתיקה

צפון אמריקה

• שתיקה בשיחה: יכולה להעיד על חוסר נוחות, מבוכה או עצירה למחשבה.
• שתיקה במרחבים ציבוריים: לרוב נחשבת רגילה, ללא משמעות תרבותית מיוחדת.

אירופה

• שתיקה בשיחה: עשויה להתפרש כהקשבה או צורך בזמן לחשוב. במדינות הנורדיות היא לא נתפסת כמביכה כלל ואין צורך למלא אותה. סמול־טוק שם מוערך הרבה פחות. חברה שלי מהלסינקי מזכירה לי את זה כל פעם שאני מתחיל לפטפט.
• שתיקה במרחבים ציבוריים: נחשבת רגילה, אך משתנה לפי ההקשר. למשל, בספרד או איטליה קשה למצוא מרחב ציבורי שקט.

אסיה

• יפן: שתיקה מוערכת ומשמשת לביטוי כבוד, רצינות או התחשבות.
• סין: שתיקה יכולה לסמן הסכמה, אי־הסכמה או כבוד לדובר.
• הודו: שתיקה בשיחה יכולה לסמן הסכמה, מחשבה או קשב.

המזרח התיכון

• שתיקה בשיחה: הפסקות נפוצות ומאפשרות לחשוב.
• שתיקה במרחבים ציבוריים: נחשבת רגילה, בהתאם למנהגים תרבותיים.

אמריקה הלטינית

• שתיקה בשיחה: הפסקות נפוצות למחשבה או תגובה מחושבת.
• שתיקה במרחבים ציבוריים: בדומה לדרום אירופה, די נדירה.

אפריקה

• שתיקה בשיחה: משמשת להבעת כבוד וקשב.
• שתיקה במרחבים ציבוריים: לרוב נחשבת רגילה, אך משתנה בין תרבויות אזוריות.

אוסטרליה ואוקיאניה

• שתיקה בשיחה: עשויה להיתפס כרגע של מחשבה.
• שתיקה במרחבים ציבוריים: דומה לרוב למה שמקובל בצפון אמריקה

ברכות

צפון אמריקה

• לחיצת יד: ברכת שלום נפוצה בהקשרים מקצועיים וחברתיים.
• חיבוקים: נפוצים בין חברים ובני משפחה.

אירופה

• נשיקות בלחי: נפוצות במדינות רבות כמו בצרפת כמובן, מספר הנשיקות משתנה.
• לחיצת יד: נפוצה, עוצמת הלחיצה משתנה בין מדינות.

אסיה

• יפן: קידה היא ברכת שלום מקובלת.
• הודו: "נמסטה" (כפות ידיים צמודות בחזה) היא ברכה נפוצה.

המזרח התיכון

• לחיצת יד: נפוצה, אך משתנה בין גברים לנשים בהתאם למנהגים.
• נשיקות בלחי: נפוצות בחלק מהמדינות, בהתאם לאזור.

דרום אמריקה

• נשיקות בלחי: ברכה נפוצה, מספר הנשיקות משתנה.
• לחיצת יד: נפוצה, לעיתים פחות פורמלית מאשר בתרבויות אחרות.

אפריקה

• לחיצת יד: נפוצה, לעיתים מלווה באחיזה חמה או טפיחה על הכתף.
• חיבוקים: נפוצים בין חברים ובני משפחה.

אוסטרליה ואוקיאניה

• לחיצת יד: דומה לצפון אמריקה ואירופה, ברכה נפוצה.
• חיבוקים: נפוצים בין חברים ובני משפחה.

מגע

צפון אמריקה

• טפיחה על הגב: עידוד או תחושת רעות.
• נגיעה בכתף: מחווה תומכת בין חברים.
• שילוב זרועות: סימן לחברות או לקשר קרוב.

אירופה

• חיבוקים: לרוב רק בין חברים קרובים ובני משפחה.
• שילוב זרועות: מבטא קירבה ורעות.

אסיה

• יפן: מגע פיזי מוגבל.
• סין: רמת המגע הפיזי משתנה.

המזרח התיכון

• מגע בין גברים לנשים: לרוב מוגבל במרחב הציבורי. לדוגמה, כשהייתי בסהרה המרוקאית, המדריך (גבר) רק הרחיף את היד מעל הכתפיים שלי לתמונות.
• נגיעה בכתף: יכולה להיחשב מחווה אינטימית.
• שילוב זרועות: נפוץ בין חברים מאותו המגדר.

דרום אמריקה

• חיבוקים: נפוצים בין חברים ובני משפחה.

אפריקה

• יד על הזרוע: סימן לאמפתיה ונוחות.
• נגיעה בכתף: מבטאת היכרות וחברות.
• חיבוקים: נפוצים בין חברים קרובים ובני משפחה.

אוסטרליה ואוקיאניה

• חיבוקים: נפוצים בין חברים ובני משפחה.
• נגיעה בכתף: מבטאת רעות או תמיכה.

מרחב אישי

צפון אמריקה

• מרחב אישי: בדרך כלל גדול, במיוחד במקומות ציבוריים.
• עמידה בתור: אנשים שומרים על מרחק זה מזה.

אירופה

• מרחב אישי: משתנה בין מדינות; בצפון אירופה מרחב אישי גדול, בדרום אירופה קטן יותר. במדינות הנורדיות ריחוק חברתי היה באופנה הרבה לפני הקורונה.
• תחבורה ציבורית: המרחב האישי מצטמצם בשל הצפיפות.

אסיה

• מרחב אישי: קטן יותר, במיוחד בערים צפופות.
• סביבות עמוסות: מעט מרחב אישי בשווקים, תחבורה ציבורית ועוד.

המזרח התיכון

• מרחב אישי: קטן יותר, במיוחד בשיחות. עשוי להשתנות בין גברים לנשים.
• שיחות קרובות: מקובל לעמוד קרוב יותר זה לזה בזמן שיחה.

דרום אמריקה

• מרחב אישי: קטן יותר, במיוחד באינטראקציות חברתיות.
• שיחות קרובות: מקובל לעמוד קרוב.

אפריקה

• מרחב אישי: משתנה בין אזורים; לרוב קטן יותר בסיטואציות חברתיות.
• מקומות עמוסים: קרבה פיזית היא דבר רגיל.

אוסטרליה ואוקיאניה

• מרחב אישי: גדול יותר, בדומה לצפון אמריקה ואירופה.
• כבוד למרחב: אנשים נוטים לשמור מרחק בשיחות.

יציבה

יציבה היא די אוניברסלית. לרוב, יציבה זקופה המשדרת קשב, כבוד ומעורבות, בעוד שיציבה רגועה משדרת נינוחות ולא־פורמליות.

13 דוגמאות לשפת גוף ייחודית בתרבויות שונות

קידה ביפן

ביפן, קידה היא דרך מסורתית להביע כבוד ואדיבות. עומק הקידה ומשך הזמן משתנים לפי ההקשר. הקידה היא חלק מרכזי בתרבות היפנית ומשדרת משמעות ומעמד ללא מילים.

וזה לא פשוט כמו שזה נראה. פעם ניסיתי לקוד בפני קולגות יפנים והם התפקעו מצחוק. לא בטוח מה עשיתי, אבל הנה מדריך בשבילכם.

אגודל למעלה באיראן וביוון

בעוד שמחוות ה"אוקיי" או "טוב" (אגודל למעלה) נפוצה בתרבויות רבות, באיראן היא נחשבת פוגענית, וביוון היא יכולה להיתפס כוולגרית.

נענוע ראש בהודו

כפי שראינו קודם, נענוע הראש מצד לצד נפוץ בהודו ויכול לשאת משמעויות שונות בהתאם להקשר. הוא יכול לסמן הסכמה, הכרה במשהו או פשוט תגובה ניטרלית.

נקישה עם האצבע ברקה ביפן

הקשה על הרקה עם האצבע ביפן מסמלת שמישהו מתנהג בצורה יהירה או חושב שהוא חכם מדי.

קליק בלשון בדרום אפריקה

בחלק מהתרבויות בדרום אפריקה, קליק בלשון משמש כדי למשוך תשומת לב או להדגיש נקודה. אם רציתם ללמוד שפת גוף לא־מילולית יוצאת דופן, זו אופציה מעניינת.

מחיאת כף בספרד

בספרד, מחיאת כף קצבית הידועה כ"פלמס", היא צורת תקשורת והבעה, הנפוצה במיוחד בהופעות פלמנקו.

טפיפה ברגל במרוקו

במרוקו, טפיפה ברגל בזמן ישיבה יכולה לסמן חוסר סבלנות או תסכול. אגב, אני עושה את זה כשאני עונה לארנבת שלי ג'ינג'ר כשהיא דופקת על הרצפה!

יד על הלב במזרח התיכון

הנחת יד בעדינות על הלב כאשר מברכים מישהו במזרח התיכון מסמלת כנות וחום.

הצבעה עם השפתיים בפיליפינים

בפיליפינים, נהוג להצביע באמצעות השפתיים במקום האצבע כדי להראות על משהו. במדינות אחרות זה עלול להיראות כאילו אתם מבקשים נשיקה. קראו את המצב!

הנהון עם המצח בבולגריה

בבולגריה, הנהון נעשה על ידי תנועה קלה של הראש כלפי מעלה במקום הנהון רגיל של מעלה־מטה.

"דיבור" עם הידיים באיטליה

זה ממש לא קלישאה. איטלקים משתמשים בידיים כדי להביע רגשות ורעיונות. מתנועות קטנות ועד מחוות ענקיות — שפת הידיים אצלם היא חלק טבעי מהתקשורת.

שפשוף אף בניו זילנד

בניו זילנד, ברכת "הונגי" המסורתית כוללת נגיעת מצח ואף ומסמלת שיתוף של "נשימת החיים".

ידיים משולבות בפינלנד

בעוד שבתרבויות רבות ידיים משולבות מסמלות סגירות או הגנה, בפינלנד זה יכול פשוט להיות תנוחה נוחה ורגועה.

תבדקו גם על ההבדלים התרבותיים האחרים בתקשורת.

בעולם התקשורת, המילים הן רק קצה הקרחון. מתחת לפני השטח, הרמזים הלא־מילוליים הוכיחו את עצמם כ"אימוג'ים" הגלובליים של האנושות. מחווה אחת יכולה להעביר עולם שלם — או ליצור קונפליקט.

אבל מלבד כמה יוצאי דופן, שפת הגוף בעולם לרוב מובנת באופן אוניברסלי, במיוחד הבעות פנים ורגשות.

אז בפעם הבאה שתמצאו את עצמכם בארץ זרה ולא מבינים את השפה תנשמו, תירגעו, ותזכרו: חיוך יכול לקחת אתכם רחוק.